למי מתאים ניתוח להצמדת אוזניים בולטות, כיצד הוא מבוצע, תופעות לוואי וסיבוכים

האוזן החיצונית (אפרכסת) אינה רק איבר לענוד עליו עגילים או לשאת עליו משקפיים אלא איבר תפקודי שמהווה משפך לאיסוף קולות. בניגוד לבעלי חיים, תפקיד האפרכסת אינו כה משמעותי באורח חייו המודרניים של האדם. לאוזן החיצונית יש היום בעיקר תפקיד אסתטטי.
הסיבה המקובלת לפנייה לכירורג פלסטי נובעת מהרצון להצמיד את האוזן הבולטת כלפי הראש.

מבנה האפרכסת מורכב למעשה מתבנית סחוסית המוקפת בעור. נהוג לחלק את התבנית הסחוסית ל-3 חלקים:
· הקונכייה
· קפל ההליקס
· קפל האנטי-הליקס

הגורמים לאפרכסת בולטת נובעים מחסר של קפל האנטיהליקס (מחיקה של אות ה- Y), קונכייה מוגדלת מדי או שילוב של שני המצבים יחד.
מטרת הניתוח הינה שחזור גודל מתאים (פרופורציוני) לקונכייה ומיקום נכון של קפל האנטי-הליקס. שינויים אלו יביאו לכך שהאוזן לא תרחק מהראש מעל כ- 20 מ"מ.
אוזניים בולטות יכולות להופיע במגוון צורות שונות: אוזן שבלול (shell ear), אוזן עטלף (bat ear), אוזן גזם (lop ear) ועוד. מרבית המטופלים ידעו להסתיר את אוזניהם ע"י הארכת שיער ותסרוקות המסוות את אוזניהם. אכן אחת משאיפותיהם של המנותחים היא להתאים תספורת קצרה/חושפת אוזניים לאחר הניתוח.

מי מתאים לניתוח הצמדת אוזניים

למרות שהאוזן מסיימת את מרבית צמיחתה עד גיל 3 שבועות, התבנית הבוגרת של האוזן החיצונית מגיעה לבשלות מלאה בגיל 5 או 6 שנים, בעוד התארכות התנוכים נמשכת עם השנים. לפיכך מרבית הניתוחים מתבצעים בין הגילאים 4 לגיל 14 שנים בעוד הגיל הממוצע של המנותחים נע בין 7 ל- 8 שנים. הגיל הממוצע לניתוח נגזר מהעובדה שנזקקת מידה מסוימת של שיתוף פעולה מצד המטופל שלא ניתן לקבלה בגילאים הצעירים מאוד.

ניתוח הצמדת אוזניים בולטות אמנם מיועד לילדים צעירים בטרם כניסתם למסגרת בית הספר עקב חשש ללעג מצד חבריהם לכיתה. אם זאת טווח גילאי המנותחים גדול הרבה יותר – לניתוחים הללו מגיעים אנשים לפני פתיחת פרק חדש בחייהם כגון תלמידים עם סיום לימודיהם, חיילים משוחררים, אנשים העומדים לפני פרק חדש בחיים הזוגיים או שינוי במקום עבודתם וכולי.

מעניין לציין כי היפנים הראו סדרות של מטופלים בגיל רך מאוד (שבועות ספורים), בהם שיפרו את מראה האוזניים הבולטות ע"י הרכבת תבניות מיוחדות לעיצוב הסחוסים (הסחוס
ב-3 השבועות הראשונים לחיים מגיב מאוד ללחץ ולעיצוב מחודש).
מאמר שפורסם בכתב עת מדעי בשנת 1978 בנושא "האכזריות המעודנת של ילדים צעירים לאותם ילדים הנראים שונה", הראה כי ילדים הסובלים מאזניים בולטות הינם בעלי מוטיבציה גבוהה לעבור את הניתוח. מבחינה פסיכולוגית הילדים מגיבים מצויין לניתוח הצמדת האוזניים ואף אינם מחפשים סימטריות מושלמת בתוצאה.

מי לא מתאים לניתוח הצמדת אוזניים

ניתוח הצמדת אוזניים לא מיועד למטופלים שאין להם ציפיות ריאליות באשר לתוצאות הניתוח כדוגמת אלו המבקשים להראות כמו שחקני קולנוע או כדורגל ללא קשר לנתונים הטבעיים שלהם. לפיכך יש לנהל דיון מקיף לשם התאמת ציפיות המטופל לתוצאות הצפויות מהניתוח המבוססות על נתוני המטופל ועל חוסר הסימטריה הקיים במבנה הפנים.

שכיחות ניתוחי אוזניים

שכיחות התופעה של אוזניים בולטות באוכלוסיה הלבנה הינה של כ-5%. אוזניים בולטות הן בעלות מרכיב גנטי ואכן נמצא כי כ-60% מהסובלים מאוזניים בולטות הם בעלי רקע משפחתי. ברוב מקרי האוזניים הבולטות לא מאובחנות בעיות שמיעה, עקב כך שצמיחתן של האוזן הפנימית והחיצונית נעשית בצורה בלתי תלויה. למרות זאת ישנם מקרים בהם אוזניים בולטות מופיעות בנוכחות הפרעות גנטיות (בעיקר הפרעות במערכת השתן).

הטכניקה הניתוחית בביצוע הצמדת אוזניים בולטות

ניתוח הצמדת האוזניים בוצע לראשונה כבר ב-1881 ע"י ד"ר רוברט טלבוט אלי מניו-יורק בילד בן 12. כיום קיימות למעלה מ-100 שיטות שונות לביצוע הניתוח בו יעוצב סחוס האוזן. באופן כללי עיצוב הסחוס עשוי להיעשות על ידי החלשת או הסרת סחוס האוזן ואו בשיטות שמשמרות את הסחוס.

ניתוח להצמדת אוזניים בולטות יכול להתבצע בהרדמה כללית או בטשטוש והרדמה מקומית לבוגרים. החלשת הסחוס נעשית בעזרת חתך המתבצע לרוב מאחורי האוזן. זהו חתך העובר משטח הפנים האחורי של הסחוס ועד לסחוס הקדמי. כתוצאה מכך מוחלש הסחוס הקדמי ובכך הופך הסחוס האחורי לחזק (דומיננטי) יותר ומושך את האוזן כלפי הראש. לעיתים ניתן לסיים את הניתוח בשלב זה, ולעיתים יש צורך בהוספת תפרים לקיבועה של התבנית החדשה שנוצרה. בשלב הבא מתבצעת תפירת החתך וחבישת האוזן בחבישה הנראית כמו כובע.

בבואנו לתכנן את מהלך הניתוח אנו מתחשבים במידות סטנדרטיות מקובלות למבנה האוזן כדוגמת גובה האפרכסות שהינו בטווח של כ-5 עד 6 סמ', מרחק האפרכסת מהראש אינו עולה על 35 מעלות, וקפל האנטיהליקס יוצר זוית של 75 עד 105 מעלות בין הקונכייה ל- scaphoid fossa.

ימי אשפוז בניתוח להצמדת אוזניים

בילדים – מומלץ אשפוז בן יום אחד. מבוגרים יוכלו ללכת לביתם מספר שעות לאחר הניתוח.

אחרי הניתוח

בשבוע הראשון שלאחר ניתוח הצמדת אוזניים, יש לנקוט במשנה זהירות הכולל שמירה על היגיינה מקומית, הימנעות מפעילות ספורטיבית, והימנעות מעישון. האוזניים יהיו חבושות בחבישה לוחצת במשך מספר ימים, לאחריהן תוסר החבישה ותוחלף בסרט או בנדנה בהם יעשה שימוש כ-3 שבועות נוספים. אין צורך בהסרת תפרים לאחר הניתוח שכן כל התפרים בהם משתמשים בניתוח להצמדת אוזניים הנם תפרים נמסים (הנמסים במהלך מספר שבועות ללא כל התערבות).

זמן החלמה ומתי מתקבלת התוצאה הסופית לאחר ניתוח הצמדת אוזניים

רצוי לקחת חופש של שבוע מהעבודה. אפשר לשקול חזרה לפעילות (ספורט וכדומה) אחרי 3 שבועות.
אחרי כ-21 עד 28 יום לאחר הניתוח, האוזן לא מושכת כבר כל תשומת לב וקשה להבחין שהיא מנותחת.
תוך 3 עד 5 חודשים, ההחלמה הפנימית של הרקמות הושלמה ואז תתקבל צורת האוזניים הסופית.

תופעות לוואי וסיבוכים בניתוחים להצמדת אוזניים

כבכל פרוצדורה ניתוחית, גם בניתוח זה ישנם סיכונים מסוימים הכוללים: עוות של האוזן, חוסר סימטריה (אם כי יש לציין כי תמיד קיימת חוסר סימטריה עוד לפני הניתוח), דימומים, זיהומים כולל זיהומים של הסחוס, צלקות – קלואידיות / היפר טרופיות, נמק של העור (בעיקר בקבוצות סיכון – מעשנים וכו).

לא כדאי לחזור לפעילות גופנית בשבוע הראשון לאחר הניתוח. את החזרה לפעילות ספורטיבית כדאי לעשות בהדרגתיות, להתחיל מהליכות ולהימנע מהרמת משקולות או משאות כבדים. אימונים ותרגילים עדינים כמו ריצה קלה ורכיבה מומלצים לאחר כשבועיים. שחייה מומלצת לאחר שהצלקת או הפצע מגלידים. כמובן שחשוב להתייעץ עם המנתח בזמן הביקורת ולוודא מהו הזמן המתאים ביותר עבורך לחזרה לשגרת האימונים.

מומלץ לא לטוס עד כארבעה שבועות לאחר ביצוע הניתוח, במיוחד לא לטיסות ארוכות. כדאי לתזמן את מועד הניתוח לפי התוכניות לחופשה בחו"ל.

לא ניתן להקטין גודל אוזן, לעיתים במצבים של אנשים מבוגרים ניתן להקטין את גודל התנוך.

האוזן משתנה עד גיל שש בערך, לכן עד הגיל זה יש סיכוי עוד לשינוי בצורת האוזן. אך צורת האוזן והזוויות לא ישתנו.