שלום דבורה.

"שלום."

תוכלי לספר לנו למה החלטת לעבור מתיחת פנים?

"בהחלט. קודם כל עשיתי מה שאתם קוראים, אני חושבת, חצי מתיחת פנים, שזה הרמה בעיקר של הצוואר. עשיתי את זה כשהייתי בת 60. מגיל 50, עד כמה שאני זוכרת הציקה לי מאוד מאוד הנפילה הזו שהייתה לי בצוואר. מן, לא יודעת איך לקרוא לזה, חתיכת משולש כזה. ניסיתי לעשות המון תרגילי התעמלות והמון ככה וככה, וחלמתי כל הזמן לטפל בזה.
הטריגר היה ממש שהגשתי בג"צ, חשבתי שייתכן וזה יגיע לאמצעי התקשורת ובשום אופן לא רציתי להיחשף בצורה כזו. גם החלטתי על זה מהר מאוד ביני לביני, גם להגיע אליך. אני עובדת בבית חולים שערי צדק, וקודם הלכתי להרמוניה, יש שם מכון, אבל משהו באינטואיציה שלי אמר לי שזה לא מתאים שם.

חזרתי הביתה, נכנסתי לאינטרנט, ובשתי שניות חזרו אליי וקיבלתי החלטה.
אני חושבת שהניתוח היה תוך שבוע או משהו כזה, מהרגע שהחלטתי. גם כספית, ראיתי שאני ממש יכולה לעמוד בזה יפה. הנה גמרתי לשלם את כל התשלומים לפני כמה חודשים ואני מאוד שמחה על ההחלטה הזו שעשיתי.
זה במפורש נותן לי הרגשה טובה.
למרות שהיו לי כל מיני דברים במשך השנתיים האלה, אבל ידעתי שאיך שאני אגמור לשלם והכל, אני אקבע איתך פגישה ואני אחזור ונראה מה עושים".

אנחנו שנתיים לאחר הניתוח. איך הייתה החוויה עצמה?

"החוויה עצמה, קודם כל איתך היתה פשוט מצוינת מבחינתי. איך שנכנסתי אליך, והיה לי למה להשוות לחוויה שהיתה לי בשערי צדק, שזה לכאורה חצי בית שלי, הרגשתי אמינות שלמה לגמרי.
הרגשתי שאני יכולה לגמרי להניח את עצמי בידיים שלך. היתה תחושה של יסודיות, גם בהסברים. משהו היה מאוד יסודי ומקצועי ותחושה שאני בידיים… אני עובדת לפי אינטואיציות והרגשתי שהכל בסדר.

עשיתי את זה בלי לספר לאף אחד לגמרי. רק שהייתי אוטוטו לפני הניתוח, אמרתי 'וואי ואם יקרה לי משהו ואז אף אחד לא יידע איפה אני בכלל ונעלמתי', אז צלצלתי רק לחברה של הבן, אבל אף אחד חוץ מזה לא ידע.
זה לכאורה היה דבר אמיץ, אבל אני לא הרגשתי שזה דבר אמיץ, אני כל כך הייתי בטוחה, ידעתי שהכל יהיה בסדר.
למרות שאחר כך היה מה שהיה לי, המטומה, אבל זה קשור לזה שלא מילאתי אחרי ההוראות כמו שצריך. רציתי החוצה יותר מדי מהר, ראיתי שהכל בסדר, ספרתי שבעה ימים ונדמה לי שביום השמיני כבר רצתי לתקן את המחשב באוניברסיטה והיה חם מאוד, אבל בסדר, גם זה עבר בסדר".

היית חוזרת על החוויה הזו עוד פעם?

"כן, בהחלט, עובדה שבאתי."

תודה רבה.

"בבקשה."